אני לא ממליצה על זה באופן גורף, אבל אם עושים את זה נכון זה מצליח ובגדול.

לפעמים אין כוח לכתוב. 

זה קרה לי שבוע שעבר.

הייתי עמוסה בדברים אחרים.

וכשהיה לי זמן. מודה, העדפתי לראות עוד פרק של "הטובות לקרב"(סופר ממליצה. נהניתי מכל העונות).

אבל אני יודעת שאם אני לא אכתוב, לא יהיה לי מה לפרסם.

אם אני לא אכתוב, אני בעצם אומרת למי שעוקב אחרי, שהיום אין מה לקרוא ושהוא יסתדר לבד (הם מסתדרים לבד.

שלא נשלה את עצמנו. טובים ככל שנהיה, אם אנחנו לא שם,מישהו אחר יתפוס את המקום שלנו).

אז במקום ללכת סחור סחור עם עצמי ולהתעקש, לנסות לכתוב, להיכנס ללופ של כתיבה שלא בטוח שאהיה מרוצה ממנה החלטתי למחזר.

לרוב אני מעדיפה שלא. אבל כשיש כמות לא מבוטלת של פוסטים שנערמו לאורך השנים

אפשרי מידי פעם להשתמש בהם.

( אל תדאגו. הלקוחות שלכם לא זוכרים מה הם אכלו אתמול, אז על אחת כמה וכמה מה אתם כתבתם לפני כמה חודשים).

אז גוללתי אחורה בפיד שלי.

חיפשתי פוסט שלא עלה לפחות חצי שנה ושהמעורבות בו היתה יפה.

אחרי שעברתי על כמה. החלטתי דווקא לבחור בזה שהיתה בו המעורבות הכי נמוכה.

לא יודעת למה.

אולי כי גם בזמנו אהבתי אותו ולפעמים הלב מעדיף את מה שהלב מעדיף.

העתקתי ופירסמתי.

אפילו לא עקבתי.

אחר הצהריים נכנסתי שוב.

הפוסט שבחרתי לעלות למרות המעורבות הנמוכה יחסית שלו בזמנו.

תפס תאוצה ממש יפה.

יתרה מכך, הוא הוביל לכמה פניות בפרטי לגבי עבודה איתי.

זו גם הסיבה שהחלטתי לכתוב על זה פה.

ללמדנו:

1. מי שקרא אותנו לפני חצי שנה, הוא לאו דווקא זה שקורא אותנו עכשיו.

2. גם מי שקרא אותנו בעבר, לא באמת זוכר מה כתבתנו.

3. שכדאי להקשיב לתחושת הבטן כי לרוב היא נכונה.

4. שבימים שאין כוח לכתוב משהו, לא חייבים. העיקר זה להיות נוכח ולא להיעלם.

5. שלא נורא שהעדפתי לראות את "הטובות לקרב", כי בסופו של דבר הרווחתי שניים במחיר של אחד.(סיימתי את העונה ובחירת הפוסט היתה מוצלחת)

ובקיצור,

"מה שעוצר אנשים מלהתקדם הוא חוסר כיוון לא חוסר זמן, לכולנו יש 24 שעות".

 זיג זגלר.

ובנימה אופטימית,

תעשו לעצמכם שבוע טוב ולכו תכתבו משהו,

מיכל.

כתוב/כתבי תגובה